הבלוג של יוסי קולסניקוב

צפוף. חם. סולואים. ברוכים הבאים להופעה של דרים ת'אטר בישראל, 2009.

קודם כל, רציתי לאשר בשביל כל מי שלא היה ותהה - מייק פורטנוי הוא לא כינוי למכונת תיפוף ממוחשבת, אלא בן-אדם אמיתי, אפילו נראה אחלה בן-אדם. פטרוצ'י, אני עדיין לא בטוח אם הוא לא מכונה...

הצפיפות הרבה בהופעה הקשתה עלי בהתחלה להנות מהמוזיקה. כיוון שהגעתי מוקדם, התיישבתי לחכות במרכז, די קרוב לבמה. כבר בהופעת החימום של להקת "אפרת" היה צפוף מדי, מסריח ולא נעים. לגבי להקת החימום עצמה - לא הבנתי את הסיפור. זאת ההופעה הראשונה של הלהקה הזו, שעושה שירי רוק/מטאל/פרוגרסיב סטנדרטיים, לא מעניינים במיוחד. כנראה שיש שם איזו קומבינה עם דרים ת'אטר, אבל לא משנה.

דרים עלו לבמה לקהל משולהב, שאגות שמחה ושיר שאני לא מכיר, כנראה מאחד האלבומים האחרונים. היה די נחמד, אבל עוד יותר נחמד היה כשהם עברו לשירים מוכרים יותר - Beyond This Life מ-Scenes From a Memory ו-Take The Time מתוך Images And Words, אלבומם השני המופלא. היה גם את Rite of Passage מתוך האלבום החדש, שנשמע נחמד סך הכל, Erotomania, Voices, The Spirit Carries On, As I Am, Pull Me Under. היה חלק מ-Metropolis Pt 1 המדהים, Learning To Live ובהדרן היה חלק מ-A Change of Seasons, כשאיפשהו שם היה גם דו-קרב של סולואים בין פטרוצ'י הגיטריסט לרודס הקלידן, שהיה חמוש במעין אורגן בצורת גיטרה. בסוף הדו-קרב המגניב הם פרצו ב"הבא נגילה", שהיה נחמד מאוד.

בסך הכל, הייתה הופעה טובה, כצפוי מלהקה ברמה כזו. השירים עצמם טובים, במיוחד בקטעים האינסטרומנטליים, אבל נוטים להגרר לסולואים אין-סופיים, במיוחד של פטרוצ'י, שבהופעה חיה כנראה אין מי שיעצור אותו. הוא נגן מדהים, כיף לראות אותו ולשמוע אותו, אבל הדבר היחיד שהוא לא טוב בו זה איפוק. פטרוצ'י, אם אתה קורא את הבלוג הזה - תן קצת מרווח בין הצלילים, אתה תודה לי אחרי האלבום הבא. אם אתה כבר בקטע, עוד עצה קטנה - לא חייבים סולו יותר מפעם אחת בשיר.

ג'ון מיונג היה עונג אמיתי לראות על הבאס - הסולואים שלו הם אחד הדברים האהובים עלי בדרים ת'אטר. הוא ופורטנוי כיחידת קצב הם החלום הרטוב, המזיע והבועט של כל להקה כבדה. פורטנוי הוא אמנם לא מכונה, אבל הוא נשמע ונראה כאילו הוא חלק מהתופים. הוא פשוט שולט בהם בצורה מוחלטת. באיזשהו שלב הוא התחיל להעיף את המקלות למישהו מהצוות הלוך-חזור, כל פעם מקל אחד, תוך כדי שהוא ממשיך לתופף בצורה מושלמת, נראה לי ב-Erotomania.

לסיכום - הופעה טובה מאוד מבחינת מוזיקלית, לא משהו מבחינת תנאים, בחירת השירים הייתה בסדר, אם כי נורא היה חסר לי Home מתוך Scenes From a Memory, השיר האהוב עלי שלהם. קצת התאכזבתי שהם לא עשו את כל A Change of Seasons, אבל זה כמו להתלונן שאין קצפת על העוגה אחרי ארוחה במסעדה מצויינת. לא ההופעה הטובה ביותר שהייתי בה, אבל סך הכל היה כיף.