הבלוג של יוסי קולסניקוב

אחרי שני ביטולים בשנתיים האחרונות, אני מתייחס לזה בסקפטיות, אבל החלה מכירת הכרטיסים להופעה, שתיערך בביתן 11 של גני התערוכה, ב-10 בנובמבר, בשעה 21:30. כבר קניתי כרטיסים במכירה מוקדמת, ב-199 ש"ח כל-אחד, שזה אחלה מחיר להופעה של Opeth.

ראיתי אותם ב-2006 במועדון התאטרון והיה אדיר, אני בטוח שגם הפעם יהיה מצויין. אז הם נתנו הופעה סופר-כבדה, מכל האלבומים. מאז יצא גם Watershed ויש עוד מה לשמוע. לא שיפריע לי לשמוע שוב את Demon of The Fall או את Deliverance בהופעה. :)

השנה הזו פשוט ממשיכה לספק ולספק הופעות מדהימות!

אתם יכולים להרגיש את זה, לראות את זה, לשמוע את זה היום?
כן! כן! כן!!

וואו, היה כל-כך טוב שקשה יהיה להסביר. אתה חושב שאתה משאיר את הנעורים שלך מאחור כשאתה עובר את גיל 20, הלהקות שאהבת התמסחרו, התפרקו או נהרגו, התמסדת. אבל אז - פלשבק. פיית' נו מור מתאחדת עם 100% מהאנרגיה שהייתה לה בשנות ה-90, אם לא יותר, ואתה מגלה שלא רק שלא איבדת את הנעורים, אלא שדברים יכולים לנוע אחורה, להתאחות.

לקפוץ ישר לרשימת השירים
Photo © Shirlaine Forrest

מייק פאטון עשוי להיות הזמר הטוב ביותר שנשא את קולו על במה בארץ. בליגה איתו יש רק את ניק קייב, לדעתי. איזו כריזמה, איזה קול, איזה ספקטרום, פאק. וזה לא רק הוא - הלהקה הייתה מדהימה, היה שמח וכיף ומגוון ונוסטלגי ומרגש.

זה התחיל ב-21:00 עם מונוטוניקס, להקה מגניבה ובעיקר משעשעת. הם ניגנו בתוך הקהל, עם מכנסיים קצרים בלבד, שיער ארוך ושפמים, נתנו גרוּב שמח ורקדו עם האנשים שעמדו לידם, קרוב לבמה. המוזיקה הייתה סבבה סך הכל, לא מדהים, אבל נחמד בתור התחלה. אחריהם עלו דינוזאור ג'וניור, להקה שאני אוהב הרבה זמן, להופעה של שעה וחצי בערך. אהבתי את הסט, שכלל שירים מהאלבום החדש והמצויין שלהם, Farm, ומאלבומים קודמים. זה היה קצת ארוך מדי, בתור מופע חימום, דבר שאולי נגרם בעיקר מזה שהזמר/ים שלהם נשמעים יותר כמו זמרי רקע. הלהקה טובה, אבל הם ממש צריכים זמר כריזמטי, עם יכולות קוליות.

למנה העיקרית - ההופעה של פיית' התחילה קצת אחרי חצות, עם הקאבר Reunited החמוד ואז ההופעה התחילה באמת עם From Out of Nowhere מתוך The Real Thing. אז החיוך התקבע לי על הפרצוף למשך השעה וחצי הבאות, כמו הג'וקר בבאטמן אבל פחות מקברי. Be Aggressive בא אחריו וקנה את כל מי שעוד לא השתכנע שאנחנו בהופעה הטובה ביותר השנה.

אני חייב לומר עוד כמה מלים על פאטון, הוא פשוט אדיר. בחלק מהקליפים שראיתי מהשנה של פיית' היה נראה שפאטון ציני או קצת משחק, אבל בהופעה היום היה נראה שהוא נותן את כל כולו לעניין וכמובן שהוא קיבל את כל האהבה שלנו חזרה. אחרי Be Aggressive הוא אמר שהמפגש איתנו הוא כמו מפגש עם חבר ותיק, אחרי עשור שלא ראית אותו, קצת מביך (awkward), אבל הם שמחים לראות אותנו. הוא צרח וקפץ ושר באופן מושלם את השירים והיה נראה שהוא לא מצליח לעצור את האנרגיות מלפרוץ מתוכו.

אני לא בטוח ב-100% בסדר של השירים הבאים, אז תקנו אותי אם הייתם ואתם חושבים שאני טועה. Last Cup of Sorrow היה הבא ותענוג אדיר. בהמשך היו Evidence, Easy, ואז שני שירים שלבדם שווים את מחיר הכניסה - Midlife Crisis ו-Epic. את הפזמון של מידלייף קרייסיס צעקתי יחד עם כל הקהל. הלהקה הפסיקה לנגן בפזמון השני או השלישי ונתנה לנו לשיר לבד ואז במקום לחזור לנגן, פאטון הציע לקהל לסיים את השיר לבד והיה נהדר - אני עדיין צרוד (You're perfect, yes it's true, but without me you're only you...)

Epic היה, ובכן, אפי. שיר מושלם בהרבה מובנים ושקיים רק בגלל שמייק פאטון קיים. אני פשוט לא יודע מי עוד היה מסוגל לשיר אותו בצורה כזו. אולי יותר מכל השירים האחרים, השיר הזה מסמל את תחילת התקופה הטובה ביותר של פיית' ואחד השירים המגניבים ביותר של תחילת שנות התשעים, תקופה שלא חסרים לה שירים טובים.

הם עשו את הקאבר היפהפה שלהם ל-I Started a Joke של הביג'יז, שהיה רך ומרגש. עוד בהמשך - Surprise! You're Dead!, Cuckoo For Caca, The Gentle Art of Making Enemies, Digging The Grave, Caffeine ואז Ashes to Ashes, אחד השירים האהובים עלי שלהם, מתוך האלבום האחרון שלהם, Album of The Year, מ-1997.

השיר האחרון של הסט העיקרי היה Just a Man, עוד אחד מהאהובים. בתחילת השיר מייק צילם עם מצלמה קטנה (או פלאפון?) את הקהל, עצמו והלהקה, תוך כדי שירה. לא ראיתי אם זה היה של מישהו בקהל או לא, אבל כשהגיע הפזמון, הוא פתאום קפץ ושם לב שהוא צריך להתאמץ קצת יותר, הניח את המצלמה והדביק את הקצב. השיר נגמר ונגמר ונגמר, עד שהם גמרו אותו באמת וירדו לקול תשואות מטורף.

היו שני הדרנים - הראשון (ואולי אני מבלבל ביניהם, אני ממש עייף) התחיל עם Midnight Cowboy האינסטרומנטלי המקסים, מייק פאטון עם אורגן פה (איך קוראים לזה באמת?) מלודיקה וביצוע מושלם של כל הלהקה, במיוחד האורגן של רודי בוטום, שעשה דואט עם מייק. אחריו היה קאבר ל-Chariots of Fire של ונגליס ואז Stripsearch, עוד שיר יפהפה. We Care a Lot מהאלבום הראשון של הלהקה סגר את ההדרן הראשון, אחד השירים המקפיצים ביותר בערב מקפיץ ביותר. בהדרן השני היה Pristina, גם הוא מ-Album of The Year, שיר מתאים ביותר לסיים את הלילה.

זהו, היה אדיר, נהניתי מכל רגע, קפצתי ורקדתי עם אפרת בכל שיר, לא היו פקקים בכלל, הייתה חניה 50 מטר מביתן 1 (בחינם!), המקום היה סבבה לגמרי (חוץ מהמעשנים, אבל זה בקבוע), אפילו המזגן הגיע קצת. ראיתי ושמעתי מעולה וזהו, פיית' נו מור היא ללא ספק אחת הלהקות הם ההופעה המעולה ביותר בעולם. הלוואי שישתמשו באנרגיות האלה כדי להוציא אלבום חדש!

רשימת השירים, נתון לשינויים בסדר:

1. Reunited
2. From Out of Nowhere
3. Be Aggressive
4. Caffeine
5. Evidence
6. Surprise! You're Dead!
7. Last Cup of Sorrow
8. Cuckoo For Caca
9. Easy
10. Midlife Crisis
11. Epic
12. I Started a Joke
13. The Gentle Art of Making Enemies
14. King For a Day
15. Ashes to Ashes
16. Just a Man
17. Midnight Cowboy *
18. Chariots of Fire *
19. Stripsearch *
20. We Care a Lot *
21. Pristina **

המהירות שבה נחטפו הכרטיסים ללאונרד כהן הייתה מפתיעה, לא? היה צפוי שזה יתמלא, אבל תוך כמה שעות?

בזמן שהתלבטנו (אפרת ואני) אם שווה לנו לקנות שני כרטיסים במחיר של 1200 ש"ח כל אחד, הכרטיסים אזלו ונשארנו עם ההתלבטות האם שווה לראות הופעה של לאונרד כהן ממרחק של מגרש כדורגל. אם המחיר היה נמוך, ההחלטה הייתה קלה יותר, אבל 350 ש"ח בשביל כרטיס ממרחק שגם את המסכים רואים בקטן, לא כל-כך שווה לדעתי, אפילו שמדובר באחת ההופעות שאני הכי רוצה לראות בעולם.

שמעתי הרבה תלונות על המחירים הגבוהים, והם באמת מאוד גבוהים, אבל כנראה שהם תומחרו בצורה סבירה בכל זאת, הרי 47,000 אנשים קנו. הדשא יהיה מן הסתם מלא באנשים מבוגרים יחסית, שיכולים להרשות לעצמם והיציעים מלאים בסטודנטים שמקנאים בהורים שלהם. :)

אז זהו, אני מבואס, אבל משום מה, לא עד כדי כך. השנה הזו מלאה בהופעות מצויינות, כולל פיית' נו מור שעוד לפנינו. את הכסף שחסכנו בלא ללכת להופעה של לאונרד, נחסוך בשביל טיסה למקומות ראויים וניזכר בו כשנגיע לשם. בתקווה, שקודם ניקח את מנהטן, אולי אחרי זה את ברלין.