הדבר הראשון שעולה לי לראש לגבי ההופעה אתמול הוא האיכות המושלמת של הסאונד - יכולתי לשמוע כל פריטת מיתר על הנבל של ניוסום או כל נגיעה עדינה על כלי ההקשה של ניל מורגן, על מגוון הדרכים והצורות בהן הוא הקיש, נגע וליטף את הכלים שלו. השקט המוחלט באולם המקסים איפשר להנות ממוזיקה שהשקט הוא חלק אינטגרלי ממנה.
אני לא מכיר כל-כך טוב את האלבומים של ניוסום, חוץ מאת האחרון, שנהניתי ממנו מאוד בחודשים האחרונים. בדרך כלל אני שואף להכיר כמה שיותר טוב את המוזיקה של אמן שאני הולך להופעה שלו, כנראה בגלל החסך בהופעות בארץ, שדוחף אותי "להפיק" כמה שיותר מכל הופעה. אבל אתמול נהניתי מאוד דווקא לגלות את המוזיקה בהופעה, לשמוע דברים לא מוכרים, שקשה לי לזכור. המוזיקה של ניוסום מלאה תפניות, שינויים, עליות וירידות. ריאן פרנססקוני, שעיבד את הליווי להופעה מהמקור התזמורתי יותר, ניגן בעצמו על מגוון כלים (מנדולינה, בנג'ו וחלילית בין היתר) ותרם הרבה לסאונד הרבגווני. ניל מורגן, המתופף (איך אומרים percussionist בעברית, הקשאי?), היה מצויין גם הוא והיה מאוד מעניין לראות אותו מנגן (ישבתי יותר קרוב אליו מאל השאר), רוב הזמן היה נדמה שהוא יותר מצטרף לשיר מאשר נותן את הקצב. מילה טובה מגיעה כמובן גם לכנריות, שלצערי אני לא זוכר את שמן, ולאנדרו סטריין (אם אני לא טועה), שדומה מאוד לניל פטריק הריס והפליא בנגינה מצויינת וסולו אדיר.
ואגב מקום הישיבה, אני חייב תודה ענקית לחבר שלי גיא על המקומות המעולים. מהמקום שלנו, ואולי גם ממקומות אחרים, האור על ג'ואנה נפל ככה שהיו החזרים זהובים מהנבל ומהשיער של ג'ואנה, זה היה מקסים. בכלל, הייתה לי הרגשה שהמופע הזה יצא מימי הביניים, להקת אמנים שבאה לבדר בני אצולה באנגליה או משהו.
Joanna Newsom - Clam, Crab, Cockle, Cowrie (Jools Holland)
למישהו יש וידאו מההופעה בארץ?
היה די מדהים לראות ולשמוע את ניוסום מצליחה גם לזכור את כל המלים הרבות שהיא שרה, גם לשיר אותן בקול כל-כך יפה וגם לנגן בנבל או בפסנתר בלי הפסקה. אני מבין למה יש אנשים שלא סובלים אותה, בעיקר בגלל השירה ה"חדה" והבלתי-פוסקת, אבל אני נהנה מדברים שונים וחדשים ואני חושב שכדאי לנסות ולהתאמץ להקשיב, בסופו של דבר אם מתחברים, נהנים יותר.
מילה אחרונה דווקא על המופע הפותח, של אלסדייר רוברטס הסקוטי, שהתחיל לנגן בדיוק בזמן, למרות שאנשים רק התחילו להכנס. הוא ניגן מוזיקה סקוטית מסורתית (או לפחות עיבודים של מוזיקה מסורתית) שאיך לא, הזכירה את Fairport Convention, ואני מציין את זה לטובה כמובן. הוא היה דומה מאוד לגרהאם צ'אפמן ז"ל ממונטי פייתון, וכמו שגיא אמר, "He's not the messiah, he's a very naughty boy".